התשובה להלן ניתנה ע"י פרופ' יהודה ליבס, פרופסור אמריטוס בקתדרת גרשם שלום, החוג למחשבת ישראל, המכון למדעי היהדות/הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית בירושלים:
ההתנגדות של 'רבנים', כלומר של פוסקי ההלכה, כלפי הקבלה לא היתה רבה. גדולי אנשי ההלכה דווקא תמכו בקבלה, ובהם מחבר השולחן ערוך מרן יוסף קארו וכן הגאון מווילנא. ההתנגדות לקבלה בימי הביניים היתה מעטה וספורדית (ר' אליהו דל מדיגו, הנזכר בשאלתכם, אינו שם בולט בין 'הרבנים' בעלי ההלכה). ההתנגדות לקבלה, במקומות שנמצאה, נבעה מנימוקים פנימיים, או בחוגים המקורבים לפילוסופיה, וזאת מהתנגדות לתכניה המיתיים של הקבלה, בשל הפילוסופיה אויבת המיתוס (התנגדות כזאת, בזמן החדש, אפשר למצוא בתנועת ההשכלה באירופה וכן בתנועת הדרדעים בתימן), או להפך, דווקא מרוב הערצה לתכנים הקבליים, שנחשבו גבוהים מדי לרוב בני האדם וקשים להשגה, היו שנמנעו מעיסוק בקבלה.
