שלום רב,
עניתי בצורה כללית והתייחסתי לצפיפות בהיבט של הרבה אנשים או גם
בהקשר של מקום קטן מימדים.
באופן אינטואיטיבי, שהייה במקום קטן וצפוף לא מאפשרת
חופש/חופש תנועה, היא כרוכה בהצמדות לקוד התנהגות ולנהלים די נוקשים.
אם יש עוד כמה אנשים בחדר יש חוסר פרטיות ויש אינטימיות כפויה,
והזדמנות לקרבה מצד אחד ולחיכוכים מצד שני.
וסה"כ האדם לא יכול להביא לידי ביטוי את עצמו בצורה חופשית
(אלא אם הוא לבד שם ואז גם יש סיכון ל"עשיית שטויות" )-: ).
לאנשים שזקוקים לחופש, פרטיות וקשרים בינאישיים מגוונים,
הדבר עלול לגרום לחנק, חרדה ותסכול, או אף לדיכאון. קשה לקבוע שזה גורם
למצבים פסיכוטיים למרות שיש כאלו שמאמינים גם בכך (נטייה לבלבל בין
חוויות מבפנים לחוויות מבחוץ בשל היעדר גירויים מבחוץ).
איני יודע אם נושא כזה ממש נחקר.
לא נתקלתי בכך.
ראיתי פעם תביעה של חייל שכביכול בגלל שהיה בעמדת שמירה מבודדת,
הרי שהוא פיתח מחלת נפש. איני בטוח שתביעה כזו תצליח.
מבחינת ניסיון לעזור- למנוע, נראה לי שחשוב לאפשר חופשות רבות,
לארגן פעילויות חברתיות, למנוע שחיקה ולהגביל בזמן את התורנות או
את משך העיסוק בתפקיד שכזה, לעשות שיחות עם יועץ ארגוני או עם
פסיכולוג, וכדומה.
אולי כדאי לאפשר מיון מוקדם בו אנשים מאוד חברותיים לא יושמו בתפקיד
מבודד שכזה. חשוב לשמוע את רחשי הלב של המתפקדים בעיסוק שכזה
ולראות שהלחץ לא עולה יותר מדי.
בברכה,
ד"ר יוליאן יאנקו
מנהל מרפאת ברה"ן יבנה
