מתכונת רצף הנוקליאוטידים בדנ"א נקבעה (וממשיכה להשתנות) במהלך האבולוציה. מודלים מתמטיים מסובכים מתארים אותה. הכוחות המניעים העיקריים הם, מהות התוצרים המוכתבים ע"י הדנ"א (חלבונים, מולקולות RNA שאינן מקודדות), שהרי רצף הדנ"א קובע את מהותם; מהות רצפי הבקרה השונים לאורך הגנום; ומאידך גיסא – הדרישות מרצף הדנ"א לגבי ארגון הכרומטין (השונה באזורים שונים של הגנום – ומושפע מרצף זה). יש גם דרישות של יציבות הדנ"א (GC יציב יותר מ-AT). כל אלה ביחד משפיעים כל העת על שינויי הרצף הראשוני של הדנ"א, הממשיך לעבור שינויים אבולוציוניים. בלי להיכנס למודלים המתמטיים (המאוד מסובכים), אפשר להגיד בפשטות, שלאחר כל האבולוציה הזאת, ובהתחשב בכל הגורמים הנ"ל, מתברר, שבסך הכול, שיעור AT בדנ"א שלנו יצא גבוה יתר מ-GC.
בברכה,
פרופ' יוסי שילה
גניטיקה מולקולרית וביוכימיה
אוניברסיטת תל אביב
