המודל המקובל במדע כיום הוא שיוני הפלואוריד מחליפים את יוני ההידרוקסיד בהידרוקסיאפטיט בשן ובכך הם תורמים להגנה על השן מפני תקיפת חיידקים. מכיוון שקליפת ביצה הרכבה שונה והיא מכילה בעיקר סידן פחמתי ולא הידרוקסיאפטיט אזי אין וודאות לכך שיוני הפלואור יקשרו לביצה, אך מחקר חדש טוען שיש אפשרת סבירה שהפלואוריד ייכנס לקליפת הביצה, אם כי באופן שונה מכניסתו לשן, ולכן המודל של קליפת ביצה לשן הוא חלקי בלבד.
זו בהחלט שאלת מחקר מעניינת האם בכל זאת תהייה השפעה.
במאמר שמופיע בכתובת: http://pubs.acs.org/stoken/presspac/presspac/abs/10.1021/la4008558
אין התייחסות לדרך שבה הפלואוריד נכנס לשן, אלא לאופן השפעתו על הדבקות החיידקים לשן (מוריד את חוזק ההדבקות).
יש מאמרים אחרים הטוענים שהפלואוריד מחליף יון הידרוקסיד, דבר שלא קיים בקליפת הביצה.
יש עוד מאמר, על כניסת פלואוריד גם לתוך סידן פחמתי גבישי:
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0022113900828456.
על פי מאמר זה, יש אכן אפשרות סבירה שהפלואוריד ייכנס לקליפת הביצה, אם כי באופן שונה מכניסתו לשן, ולכן , כפי שצויין קודם, המודל של קליפת ביצה לשן הוא חלקי בלבד.
במאמר חדש אחר:
http://www.acs.org/content/acs/en/pressroom/presspacs/2013/acs-presspac-may-29-2013/new-evidence-on-how-fluoride-fights-tooth-decay.html
משתמשים בגרגרים של hydroxyapatite כמודל לשן, ועל גרגרים אלה מבצעים ניסויים. היתרון בגרגרים כאלה הוא אחידותם, בניגוד למבנה של השיניים שהוא שונה משן לשן, ואף יש שינויים במבנה החומר אפילו על אותה השן.
על פי מחקר זה, פלואוריד מוריד את יכולת החיידקים להיקשר לשן, אז אולי יש סיכוי זה יעבוד גם על הביצה.
מצד שני, אם הפלואוריד לא נקשר לביצה אז הוא לא יוכל לעשות זאת.
רותי שטנגר וד"ר מירי קסנר
מכון דוידסון לחינוך מדעי
